מעשה טוב הוא מעשה אשר מביא יותר תועלת מאשר נזק. מעשה טוב מקרב אותך להצלחה ולהשגת המטרות שלך, תוך התחשבות ברצונות של האנשים בסביבה שלך.
מעשה רע הוא ההיפך מטוב – זהו מעשה שגורם לך ולאחרים יותר נזק מאשר תועלת. זהו מעשה שלילי, שכן גם אם הוא מביא מעט יתרון לאדם אחד, הוא גורם נזק גדול לשאר האנשים. רוב האנשים רוצים לעשות דברים טובים ומועילים ולחיות בשיתוף פעולה עם הסביבה. כאשר אדם עושה משהו הרסני, אפילו אם בטעות, הוא פוגע באחרים ומרגיש לא נוח בקשר לכך. כאשר אדם גורם נזק, הוא מתבייש במעשים שלו. הוא לא אומר את האמת על מה שקרה, ולכן לא ירצה לדבר עם אנשים. כתוצאה מהחששות שלו, הוא ימצא את עצמו מסוגר, שקט, ואפילו יגרום לעצמו לעזוב את הקבוצה שבה פגע.
היגיון הוא להיות מסוגל להשתמש בידע שרכשת כדי למצוא פתרון לקושי בו את או אתה נתקלים. שימוש בידע כדי לפתור בעיה זוהי מחשבה הגיונית. היגיון הוא גם חשיבה, תוך כדי הפעלת מאמץ בביצוע פעולה נדרשת, כדי להגיע לתוצאה רצויה. לדוגמה, יעל רוצה לנגן בחצוצרה במסיבת הסיום של הכיתה. היא חושבת על מנגינה, היא מתאמצת להפיק צלילים, וכתוצאה – החצוצרה מנגנת. כאשר אדם פועל בהיגיון, הוא יכול לנבא את התוצאות של המעשים שלו. כאשר יעל רוצה לאפות עוגה, היא יודעת בוודאות מה היא עושה. את או אתה משתמשים בהיגיון כדי לקבל החלטות באופן עצמאי בלי שאחרים יתערבו במעשים שלכם או יכפו עליכם את הדעה שלהם. באמצעות ההיגיון, אתם בוחרים מטרה ואז אפשר לתכנן צעדים מדויקים כדי להגשים אותה. לדוגמה, ליעל יש רעיון לאפות עוגה, היא לומדת כיצד לעשות זאת, ומבצעת את הצעדים הנכונים כדי לממש את הרעיון. כאשר אנשים משתמשים בהיגיון הם שורדים טוב יותר, והאנשים סביבם גם הם נהנים משיפור ברמת החיים שלהם.
לצערנו הרב, ישנם מקרים בהם אנשים לא משתמשים בהיגיון שלהם. במצבים אלה של חוסר היגיון, הדברים לא מסתדרים היטב. גם ביחסינו עם אחרים, אנו עלולים לנהוג בחוסר היגיון. ייתכן שאדם פועל רק לטובת עצמו ופוגע באחרים כאשר אינו מתחשב ברצונות או בבקשות שלהם. כאשר האדם נוכח לראות שההתנהגות שלו פוגעת באחרים, הוא יכול לתקן את הטעות שלו באמצעות היגיון.
בחברה שלנו שליטה קיבלה שם רע, והמילה עצמה, שליטה, הפכה כמעט לקללה. היו אנשים שעיוותו שליטה והשתמשו בה לרעה וכך לכלכו את המושג שליטה. יחידים וממשלות סילפו את הרעיון של שליטה בכך שהשתמשו בשליטה לרעת הסובבים אותם. שליטה הפכה לשם נרדף לשעבוד ולהכנעה של אחרים הנמצאים תחת העליונות או ההשפעה של השולט. בחברות רבות, שליטה וענישה הפכו להַיְנו הך. כך לאורך השנים ולרווחתם של מעטים, האדם הלך והתרחק משליטה חיובית. למרבית האנשים זה אומר, "אני אכה אותך עד שתעשה מה שאני אומר", או "אני אאיים עליך עד שתציית". זאת אינה שליטה, זאת עריצות או דיכוי.
מִמְשלים תרמו רבות לזיהום של הנושא של שליטה בכך שהם השתמשו בכפיה על מנת לאכוף ציות. התפקיד של ממשל הוא להנהיג, לכוון ולדאוג לאוכלוסיה שלו. דבר זה דורש הסכמה של העם להיות מונהג ולעתים לקבל הוראות מעובדי ציבור, מבכירים, משוטר או משופט בבית המשפט. היחידים שאינם מצייתים לממשל הם המעטים שאינם מסוגלים לקבל הוראות. לכן הממשל מחוקק חוקים וקובע ענישה כדי להגביל את האנשים שמסרבים לקבל הנחיות. אולם אם הם לא מסוגלים לקבל הוראות והנחיות, לא משנה כמה חוקים או כמה איומים יוצבו, הם לעולם לא יתייחסו אליהם. לכמה פושעים כאלה, ענישה וכליאה לא יעזרו – זה לא הדבר שיתקן את דרכיהם. וכך אנו מגיעים אל המורכבות ולרוב, לאי-ההבנה, של המערכת הפלילית הנוכחית שלנו.
רוב הממשלים בהיסטוריה, ועוד ממשלים רבים בימינו, מחפשים איך לשרת רק את עצמם או אליטה קטנה שנמצאת ב'עמדת שליטה'. זוהי הקליקה השלטת שמשעבדת את האנשים באמצעות אלימות או איומים, מעניקה טובות למשרתיה ומחסלת את כל האחרים. הם מחוקקים חוקים שהפרתם נושאת עונשים שכן אחרת הם יאבדו שליטה על העם. זה מעניין מכיוון ששליטה, בכדי להיות מועילה ומקובלת, לא יכולה לשאת עימה כפייה או עונש. לכן שליטה בתחום הממשל הפכה למילה גסה.
המינוח התבלבל או שהוא עורפל במכוון. כמה יפי-נפש או אנשי עקרונות מעורפלים עשויים לומר, "ובכן, אסור להעניש אף אחד, אסור לפקד על אף אחד, אסור לשלוט באף אחד…" לא! זה לא הפועל היוצא. 'אסור להעניש אנשים' לא עולה בקנה אחד עם, 'אסור לנו לשלוט באף אחד', אך כך זה מתפרש בטעות בחברה בה אנו חיים.
אתם תגלו ש'שליטה' מקבלת עיוות בחיי הנישואין. זה לא נדיר למצוא זוגות שחווים מריבות רבות על בסיס עניין השליטה. לעתים קרובות, במערכת יחסים, כל אחד או אחת מהם מנסה לשלוט באחר ובו בזמן להתחמק מהשליטה שלו או שלה. הם עושים זאת בדרכים רבות, בדרך כלל לא באופן ישיר. הנה שתי דוגמאות שיתנו לכם רמז: הוא מפזר את גרביו בכל חדר השינה, בחוסר ציותו לבקשתה להשליך אותם לסל הכביסה. כנקמה, היא קונה בגדים יקרים תוך התעלמות מתחינותיו לחסוך. ושניהם מאשימים את הצד השני שהוא או היא התחילו בכך.
לרוב לא מתחוור לזוג מעין זה שכל עוד היא לא יכולה לשלוט בעצמה, הוא יצטרך לנסות ולשלוט בה. וכל עוד הוא מסרב לשלוט בעצמו, היא תמצא את עצמה נאלצת לשים עליו שליטה. ומערכת היחסים מדרדרת בגלל שהם נעשים עסוקים לעייפה בלשלוט אחד בשני ולקטוע את השליטה שמנסים להטיל עליהם. וכשהם הורידו את השליטה של הצד השני לאפס, קיבלנו משפחה הרוסה כחלק מהסטנדרט בחברה שלנו.
בעסקים ובארגונים, יש מנהלים או בעלים שמחפשים לעבוד רק עם החלשים או לשלוט בצוות שלהם באמצעות הפחדה מפיטורין. חברי הארגון נרתעים ומצייתים אך הארגון נכשל משום שחנקו את היצירתיות וההתלהבות.
אם מישהו הגיע למסקנה ששליטה היא דבר רע ושמוטב שיתרחקו ממנה, אזי מוטב שגם יתרחקו מהחיים בכללותם. אם אדם לא רוצה להישלט על ידי דבר כלל, עליו ללכת ולחיות ביקום אחר. ביקום זה שבו אנו חיים, החיים הם משחק גומלין תמידי של לשלוט ולהישלט. לכן, אם אינך רוצה להישלט נגד רצונך על-ידי משהו או מישהו אחר, מוטב שתלמד את נושא השליטה. ועליך ללמוד להוביל ולשלוט טוב מספיק כך שתוכל לקבל או לדחות במודע את המשימה לשלוט באחרים, או את הצורך שהם ישלטו בך.
אם תבקש מחבר, גם החכם ביותר, להגדיר מהם החיים, הוא יתקשה בדבר. אך התבוננות בכל ההמולה שמתרחשת סביבנו מעלה שניתן להבין את החיים באופן הטוב ביותר על-ידי השוואתם למשחק. במילה 'משחק' אנו מתכוונים להתמודדות של אדם נגד אדם או של קבוצה כנגד קבוצה אחרת. כשאנו מדברים על משחקים, אנו מתכוונים בדרך-כלל למשחקים כגון כדורגל, שחמט, ריצה, איגרוף, סוליטר במחשב, ברידג' ברביעייה או כל פעילות אחרת מסוג זה. החיים רציניים מדי מכדי שנתייחס אליהם כאל משחק.
ייתכן כי מתישהו היה נראה לך מוזר שאנשים יסתכנו בפגיעה גופנית בזירת המשחק, רק לשם בידור. כך עשוי להיראות לנו מוזר, שאנשים ימשיכו בחייהם או ייכנסו ל- 'משחק החיים' כאשר הם מסתכנים בחשיפה לסבל ולכאב, רק כדי שיהיה להם דבר לעשותו.
מסתבר, שאין קללה גדולה יותר מבטלה גמורה. לכן, האדם בוחר להיות פעיל במהלך חייו במסגרת של משחק שהוא מאמץ לעצמו, גם במחיר של סבל או סכנה הכרוכים במשחק. כאשר אנו בוחנים את מרכיבי היסוד של משחקים, אנו מגלים שבידינו גם מרכיבי היסוד של החיים. כל משחק מורכב מהגורמים הבאים:
היכולת לשחק משחק מורכבת מסובלנות כלפי חופש וכלפי מחסומים. בנוסף, נדרשת הבנה מעמיקה של מטרות, עם זכות הבחירה של האדם באשר להשתתפות במשחק.
ששת מרכיבים אלה: מטרות, חוקים ידועים ומוסכמים, חופש, מחסומים, ידיעה ואי-ידיעה והזכות לבחור, הם מרכיבי היסוד של כל משחק בו אנו משתתפים. חשוב מכך, אלה הם אבני היסוד המנחות אותנו בבניית החיים שלנו. כאשר במשחק או בחיים נפגע אחד או יותר מששת מרכיבים אלה, נהרס המשחק והחיים הופכים לאומללים.
אדם נמוך בסולם הרגשות יבחר במשחקים הרסניים או בכאלה שמועילים רק לעצמו, לדחף הראשון בלבד, תוך גרימת נזק לשאר הדחפים. ככל שאדם עולה בסולם הרגשות הוא נעשה פעיל ומתלהב, משחק החיים שהוא בוחר יהיה מועיל למספר רב של דחפים. כאשר אדם עולה בסולם הרגשות הוא יהיה מסוגל לחיות חיים טובים יותר על פי הערכתו הוא. הרצון הטבעי של האדם הוא לשחק משחק גדול יותר ומוצלח יותר עם עצמו ועם חבריו למען שגשוגם של כל הדחפים.
מנהיג הוא זה שיודע ליצור משחק עבור אחרים. רודן כופה את המשחק שלו על אחרים. הרודן רואה בבני-אדם אחרים בובות במשחק שלו, עצמים נטולי משמעות לסיפוק צרכיו המידיים, לכן אפשר ללא נקיפות מצפון להיפטר מהם כשהם רועשים או מפריעים.
כדי ליצור לעצמנו ולאלה שסביבנו משחקים טובים יותר, משחקים מהנים ומועילים, אנו חייבים להציב מטרות ולהתקדם לעבר הגשמתן. אנו צריכים לאמץ זהות מתאימה, להגיע להבנה עם אנשים אחרים ולדעת היטב מהי עוצמה וכיצד ניתן להשיגה לתועלת שמונת הדחפים.
המכשול הראשי ללמידה הוא הרעיון ש-'אני כבר יודע את זה'. יתכן שלסטודנט כבר יש איזה רעיון לגבי הנושא או שהוא נכשל בלמידתו, לכן הוא מסרב כעת להמשיך ללמוד בטענה, "אני כבר יודע הכל על זה!"
הסטודנט, כפי שראינו, חייב להתייחס למורה בכבוד רב, זה ה-'רום' של המורה. יתר על כן, הסטודנט צריך להסכים להיות בעמדת תוצאה בהקשר לנוסחת התקשורת בלמידה אשר מתקיימת בינו לבין המורה. כאשר אחד משני מרכיבים אלה חסר, למידה לא יכולה להתרחש.
עליך, כסטודנט להחליט: א) האם אני מעוניין ללמוד את הנושא הזה? ב) האם מקור המידע מקובל עליי? אם התשובה לשתי השאלות היא "כן", אזי עליך לשים את עצמך בעמדת תוצאה ולקבל את התקשורת.
כשאתה ניגש למלאכת הלמידה, אתה יכול להיתקל באחד משלושת המחסומים ללמידה. ספר זה ילמד אותך כיצד להתגבר עליהם. אך ראשית, האם יש לך נכונות ללמוד?
ב-LifePower גילינו שלא קל ללמד אנשים שכבר עוסקים במקצועות הטיפול, כמו פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מדריכי יוגה או מורים רוחניים. יש להם כבר גוף ידע קיים שאיתו הם חושבים. לכן הם פחות פתוחים לקבל נתונים חדשים, אפילו אם הנתונים יעילים יותר מאלה שלהם הם מטיפים. קשה מאוד ללמד מישהו שמחשיב את עצמו למומחה, כך שאם אתה רוצה ללמד, מצא אנשים שמעוניינים בידע שלך.
כאשר אתה מלמד אדם אחר, אתה עלול להיתקל באדם שאנו מכנים 'מקרה מתנגד'. המקרה המתנגד הוא אדם שנראה כאילו הוא בא ללמוד, אך למעשה ההורים שלו או המנהלים שלו או חובה כלשהי, מאלצים אותו ללמוד נגד רצונו. לכן הוא מתנגד לנסיונות שלך ללמד אותו. סוג אחר של קושי הוא אדם שנמצא בהלך רוח של 'גורם כפייתי' – הוא לא מוכן לקבל עזרה, הוא לא מסכים שאדם אחר יהיה גורם כלפיו, הוא מוכרח תמיד לדבר ולהגיד לאחרים מה לעשות. זהו האדם ש'יודע הכי טוב' – הוא חייב להראות כל הזמן שהוא יודע יותר טוב ממך ומכל אחד אחר.
הדרך היחידה לטפל במקרה זה היא לבסס עם הסטודנט את מטרתו. למה הוא הגיע ללמוד? מה הוא מנסה להשיג? אם הוא רוצה בכנות את עזרתך, נהדר, הצע לו אותה. אם הוא מתעקש שהוא יודע טוב ממך, אחל לו הצלחה. יתכן שהוא יחזור אליך כשהוא יבין שהוא צריך את העזרה או את המומחיות שלך.
אולם, כאשר אתה שוקל ללמוד נושא, אפילו קריאה של ספר הדרכה כמו ספר זה, עליך להעריך בקפידה את מקור המידע שממנו אתה הולך ללמוד. כשאתה לומד נושא פנה למורה או לספר שהוא המקור האמיתי של הנתונים, לא למישהו שפשוט מעביר את הנושא על-פי הפרשנות שלו. עניין זה נמצא תחת הכותרת 'הערכת נתונים'. ודא שהמקור שעליו אתה מסתמך, הוא באמת אמין, כך שתשיג את התוצאות המלאות שלהן יש לצפות.
המוצר של הארגון הוא אותו שירות או סחורה אשר יוצאים מהארגון לתוך ידיו של לקוח חיצוני. עבור המוצר צריך להתקבל חליפין – לרוב התמורה ניתנת בכסף המשולם עבור שירות או חפץ פיזי שנמסר לידי הלקוח. לפיכך, ניתן להבין מוצר טוב יותר כאשר אנו מכנים אותו: 'מוצר סופי בעל ערך הניתן לחליפין'.
מוצר יכול להיות כל דבר שאדם אחר עשוי לרצות מכם. בעבורכם, כיחידים, מה שאתם מייצרים, הוא הדבר שמצופה מכם. אתם מעבירים את המוצר לעובד הבא בקו הייצור. הדבר הוא בעל ערך, במידה שהוא שימושי עבור האדם שמקבל אותו. אנו קוראים לזה 'ניתן להחלפה', מכיוון שהאדם מקבל את התשלום שלו, שהוא למעשה החליפין הפנימי שלו עם הארגון, בהתבסס על כמות ואיכות השירות או מוצר המשנה שהוא מפיק.
המשימה של פקיד הקבלה יכולה להיות לקבל שיחות טלפון מבחוץ, ולנתב אותן לאדם הנכון בתוך הארגון. אם הוא עושה זאת בזריזות, והתקשורת זורמת בצורה חלקה, ישבחו אותו. אם הכל מבולבל, ושיחות טלפון לא מגיעות ליעדן, הפקיד לא יישאר בתפקידו זמן רב. המוצר שהוא מספק לארגון הוא תקשורת מהירה, חלקה ומדויקת. לתפוקה של הפקיד יש סטטיסטיקה – מספר שיחות הטלפון שמתקבלות ומועברות מדי יום. ככל שיצליח להתמודד עם השיחות הנכנסות, כך הסטטיסטיקה של ביצועיו תהיה גבוהה יותר, פקיד הקבלה ייחשב טוב יותר, והחליפין שלו הוא זוכה – המכונה משכורת – יגדל בהתאם.
אם ניקח את המקרה ההפוך של ייצור פורה, אך ללא חליפין – לדוגמה, צייר מוכשר בצורה יוצאת דופן המצייר יצירות אמנות יפהפיות, אך מסתיר את כולן במרתף שלו. ובכן, הוא החמיץ את הנקודה של חליפין. חישבו על וינסנט ואן גוך המסכן (1853 עד 1890), שמת אומלל ועני, כשמאות ציורים מדהימים ברשותו, או שניתנו עבור תמיכה לאחיו, תיאו ואן גוך (1857 עד 1891), סוחר אמנות מצליח, ולמספר תורמים חביבים. אך, לפי מה שידוע, בכל שנות עמלו וינסנט מכר ציור בודד אחד בלבד! כיום, יצירות המופת הללו שוות עשרות מיליוני דולרים כל אחת. לוינסנט לא עמד ארגון לשירותו; לפיכך, החליפין הפיזי של אומנותו המדהימה לא התרחש במהלך חייו. רצה הגורל, והאח תיאו נפטר רק שישה חודשים אחרי וינסנט, והשאיר אחריו אלמנה צעירה ובן תינוק, גם הוא בשם וינסנט, עם מאות ציורים.
הגברת הצעירה הזאת, יוהאנה ואן-גוך בונגר (1862 עד 1925), דחתה עצות של 'מומחים' להיפטר מציוריו של וינסנט והקדישה את חייה להנצחת וינסנט ותיאו. היא פרסמה ספרים המכילים מאות מכתבים שהאחים החליפו בינהם וספר זיכרונות של וינסנט. יוהאנה ואן גוך התגברה על הערות מזלזלות שהושמעו כלפיה וכלפי ציוריו של וינסנט וטיפלה בחוכמה בעולם סוחרי האמנות, בגלריות ובמוזיאונים והביאה לכך שעבודותיו של וינסנט הוצגו ונמכרו. בזכות הנחישות שלה, האמנות של וינסנט זכתה בהדרגה לשבחים רחבים. אלמלא יוהאנה, סביר להניח שהעולם היום לא היה נהנה מהיופי המהפנט של 'לילות כוכבים', 'שדה חיטה עם עורבים' או 'אירוסים'. יוהאנה נסעה ברחבי אירופה ואז המשיכה לניו יורק לכבוש את 'העולם החדש' עבור וינסנט, הביאה לכך שהציורים שלו יוצגו במוזיאון המטרופוליטן ובעוד מקומות מובילים של אמנות. יוהאנה היתה גאון שיווקי, אנו רואים כעת, מתמרנת בזריזות בעולמם של 'ברי-הסמכא' כדי ליצור ביקוש שאינו יודע שובע לגאונותו הנדירה של הגיס שלה, וינסנט. עכשיו, בואו נדמיין את חייהם של וינסנט ותיאו אם היו מעודדים את יוהאנה להקים ולפתח את 'תאגיד ואן גוך' כשהם עדיין צעירים וחיים. זו הייתה תמונת מצב אחרת לגמרי עבור משפחת ואן גוך, הלא כן?
אנו למדים מכך, ומאינספור מאורעות היסטוריים, שגאונות לבדה אינה מספיקה. כישרון יוצא מן הכלל עשוי ליצור מוצרים למופת, אך הבאתם לידי כל מי שעשוי להינות מהם ולתת תמורה עבורם – זירת השוק הנרחבת – דורש אירגון המבוסס על 'חוקי טבע' שבהם יש לשלוט למען שגשוג מתמשך.
כמות ואיכות המוצרים בלבד הם שקובעים את יכולת הקיום של הארגון. המוצר הסופי הוא זה שכל אחד מחברי הצוות תורם לו, ובסוף התהליך יוצא את הארגון לידיהם של משתמשי הקצה, הלקוחות. לכל יחידה בארגון ולכל עובד יש חלק משלו, עיקרי או מזערי, במוצר הסופי. תרומתו של כל עובד, כאשר היא מועברת לעמיתו לעבודה בקו הייצור, היא מוצר-משנה. מוצרי המשנה, המשתלבים בקפידה, מהווים את המוצר הסופי בר-חליפין של הארגון.
דבר זה נכון גם עבור היחיד. לאדם חייב להיות מוצר, אותו הוא יוצר, זה שהוא נותן לאחרים ועבורו הם מספקים לו דבר מה שווה ערך. האימרה 'ייצור הוא הבסיס למורל' בהחלט תקפה. למעשה, אדם ללא מוצר שהוא או היא גאים בו, כנראה היה משתגע, אם לא גווע ברעב.
מה פירוש הביטוי הארוך, ואולי אף לאחדים הבלתי-מובן, 'יכולות בראשיתיות'? ובכן, 'בראשיתי' הוא מצב קדום, ראשוני, שקיים מבראשית, מלפני כל שינוי או כל תוספת. המצב שהיה קיים במקור, מייד כאשר הדבר נוצר וטרם נעשו בו שינויים.
אנו רוצים להתבונן ביכולות שלנו שהן בסיסיות, שזכינו להן מעצם טבענו, לפני שלמדנו ולפני שחינכו אותנו ולפני שהפחידו אותנו ולפני שאמרו לנו מה טוב ומה רע. המצב הטבעי, הבסיסי שלנו לפני הזיכרונות והטראומות והסקת המסקנות. חשוב שנדע באיזה יכולות ניחן האדם לפני ששכנעו אותו שאין הוא בעל יכולת רבה ושאינו מסוגל לשאוף רחוק. וגם חשוב שנדע כיצד להעצים ולפתח יכולות אלה. ובכן, מהן יכולותינו הבראשיתיות?
נראה לנו שהאדם מסוגל לחלום ולפנטז ולהעלות חזון בדעתו בנוגע לעתיד. יש לאדם את היכולת לשאוף לעתיד שהוא שונה מההווה, היכולת לרצות לשנות דברים. הוא משחק משחקים מאוד 'רציניים', שהם החיים עצמם, וגם שעשועים שלעיתים נהפכים רציניים מידי.
טבוע בנו היצר התמידי ללמוד ולדעת. אנו סקרנים בלתי-נלאים, חטטנים והרפתקנים. אנו רוצים להבין את עצמנו, להבין מה קורה בעולם שלנו, להבין אנשים אחרים ולהבין את חוקי הטבע על-פיהם היקום פועל. אנו לומדים באובססיביות כדי לרכוש ידע שיאפשר לנו לעבוד ולשגשג בכל שמונת הדחפים. האדם חוקר ללא לאות, שואל שאלות, מתווכח עם זולתו ולעולם לא מסתפק במה שהוא כבר יודע. עובדה, את או אתה קוראים ספר זה.
צדק החכם שאמר:
"העושר היחיד הקיים הוא הבנה."
האדם רוצה לצבור עוצמה. תכונה זו היא טובה ביסודה אך לעיתים הרסנית. האדם רוצה לשפר את העולם ולהעלות את איכות חייו, חומרית ורוחנית, וזוהי תופעה ברוכה. התשוקה לעוצמה היא הרסנית אצל יחידים, מיעוט החולניים, כאשר היא מעבירה אותם על דעתם וגורמת להרס הדחפים האחרים ולבסוף גם הראשון.
עוצמה היא שליטה, היכולת לכוון דברים, לפעול בוודאות. עוצמה פירושה להימצא בעמדה יציבה, במיקום שאדם בוחר לעצמו ממנו אחר אינו יכול לטלטל אותו. מהמיקום שאדם בוחר, ביכולתו להזיז דברים, לנתב ולהוביל. לא בכדי אמר ארכימדס, המתמטיקאי והפילוסוף היווני מימי קדם:
"תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם ממקומו."
האדם יודע לתקשר, הוא דברן, קשקשן וברברן. הוא כותב ספרים, אנציקלופדיות ושולח מיליארדי מסרונים, הודעות ווטסאפ, אינסטגרם וטוויטר מידי יום. הוא גם מבלה שעות ביום בשיחות, בדיבור, בהאזנה ובויכוח – בהעברה או בקבלה של תקשורת.
שאלנו פעם, "במה מותר האדם מן הבהמה?" ובכן, נראה שיכולות ראשוניות אלה הן נחלתו הבלעדית של האדם, שאין אותן לכל חי אחר אותו אנו מכירים ביקום העצום בו אנו חיים. לפיכך, רצוי שנבחן קמעה את כישורינו הבראשיתיים.
תקשורת פועלת על-פי נוסחת התקשורת, אשר בנויה ממרכיבים אלה:
גורם, מרחק, תוצאה, חלקיק שעובר, התכוונות, תשומת-לב ושכפול.
ה-גורם הוא האדם שיוזם את התקשורת, נקודת המוצא. מעבר למרחק מסוים נמצאת נקודת הקבלה של התקשורת, אותה אנו מכנים תוצאה, והיא אשר מקבלת את החלקיק שעובר. בין הגורם לתוצאה חייב להימצא מרחק שכן בעולם זה לא יכולים שני בני-אדם לתפוס את אותו מרחב. התקשורת עצמה היא חלקיק פיזי שעובר מגורם לתוצאה, כגון: גלי קול, צליל, נייר כתוב, הודעה בסמארטפון, אימייל או לעיתים חפץ שאנו מעניקים לאדם אחר: כדור בראש לאויב שבכעס אנו רוצים להשמיד, זר שושנים לאדם אהוב.
התכוונות היא הרצון הברור שמשהו יתרחש וכאשר אנו באמת מתכוונים לכך, הדבר אכן קורה. התכוונות מתקיימת כאשר אתה שואף ליצור מציאות חדשה כלשהי ויש לך רעיון ברור מה אתה רוצה להשיג, ואז אתה יכול לתקשר זאת לאחרים. ההתכוונות, לא החלקיק הפיזי שהוא המילים או דף הנייר, היא ה-'גל הנושא' של התקשורת.
הגורם מתכוון להעביר את התקשורת, וחייב להעניק את תשומת ליבו לאדם שהוא התוצאה. התוצאה מתכוון לקבל את התקשורת ושם לב לגורם. נתקלתם ודאי באנשים שבזמן שיחה עמכם נוגעים בכתף שלכם או תופסים בזרועכם. הם רוצים להבטיח שתשומת ליבכם עדיין איתם.
ברור שכאשר אלונה שורקת לכלב שלה, מייקי, היא הגורם ומייקי הוא התוצאה. כשמייקי נובח, הוא הגורם ואלונה התוצאה. מייקי יכול להביע שמחתו כשהוא מכשכש בזנבו, גם פעולה זו היא תקשורת.
התקשורת מסתיימת בשכפול. שכפול הוא יצירת העתק מדויק אצל התוצאה של מה שנבע מהגורם. דעתו של אדם על מה שנאמר לו אינה שכפול. לקלוט בדיוק את המילים שנאמרו או לקבל מכתב מודפס ולקרוא את המילים כמות שהן, ללא שינוי, זהו שכפול.
כאשר מקבל התקשורת, התוצאה, שיכפל את שהגיע אליו מהגורם, הוא יכול כעת להבין את התקשורת שהגיעה אליו או, לפי הצורך, להבהיר אותה לעצמו. לדוגמה: אלברט אומר לאשתו ברברה, "איפה זה?" ברברה משכפלת את המילים אך אין לה מושג על מה הוא מדבר. ברברה נהפכת לגורם ואומרת לאלברט, "איפה מה?" הוא משכפל את השאלה ועונה לה, "איפה המפתחות שלי?" עכשיו נוצרת ביניהם הבנה ומחזור התקשורת המקורי מסתיים. כדי שהתוצאה יוכל לשכפל את הגורם, הגורם מתכוון להיות 'בר-שכפול'. באותה מידה, לתוצאה יש התכוונות לשכפל את הגורם. אנו משתמשים במונח 'בר-שכפול' שפירושו תקשורת אותה ניתן לקלוט ולשכפל כפי שהיא.
לאחר שהתוצאה קיבל תקשורת מהגורם, שיכפל והבין אותה, הוא נהפך לגורם חדש כאשר הוא נותן תשובה. האדם שהיה גורם, נעשה כעת תוצאה כאשר הוא מקבל את התשובה. כאשר אנו משוחחים עם אדם אחר, נוסחת התקשורת חוזרת על עצמה שוב ושוב. בשיחה בין שני אנשים נעשה שימוש במחזור התקשורת כאשר שני האנשים מחליפים ביניהם ללא הרף את התפקידים של גורם ותוצאה.
יכולת אישית של אדם וסיכויי ההצלחה שלו מבוססים על תקשורת – ככל שאדם יהיה יותר בתקשורת עם הסביבה שלו, כך יפרח וישגשג.
0 items in the cart (0.00 ₪)
